דרך הפעימה

לימוד הנפש - ספר 1 מתוך 4

חיים דרך טבע

דוד ישראל כהן - יוצר ומורה פעימה

'והרוח הייתה לאחד עם הטבע, וההכרה לאחד עם אלוהים'

'את השקט לא ניתן לתאר במילים'

'הדרך לא שייכת להולך בה'

#

# הקדמה

ספר זה הוא תמצית אחת, מתוך 'ספר החיים' אשר יצא במהדורה מוגבלת ב-2012. הספר מכיל כתבים שנכתבו בין השנים 2009-2004 , ביומנים אישיים, במקומות שונים בעולם ומהווים חלק מהיצירה הרב-תחומית - 'מעשה מרכבה'

*
, מאת המחבר.

דרך הפעימה היא דרך הלב.

התנועה המחזורית, משתנה ומרככת, כמנגנון נשימה בין קטבי החיים. בין הגוף לרוח, בין הכלום להכל, בין המציאות לאמת. התנועה של גילוי הטבע האישי דרך ירידה במרכבה

*
עד למרכז הפנימי ביותר 'מעון הקודש'
*
– החיבור עם האין סוף, ממנו בוקע מעיין – הקול הפנימי. מכאן בניית ידע נקי ודמות שלמה הממשיכה במסע החיים, עם חיוניות ולב פתוח. עם אהבה.

שיהיה בהצלחה...

תודה רבה לכל הכוחות. דוד ישראל כהן. תל אביב, ינואר 2018.

תודות

לאמא על האומנות לאבא - דן כהן - ומשפחה, חברים ומעגלים יקרים על התמיכה לטל בן דוד על העריכה לעידן הדפוס על העיצוב הגרפי לאור לנדאו על העלאת הספר לרשת לטלי הולן על החברות והאמונה לעולם וליצירה על האינסופיות ולחיים על אהבה

# פירוש

רוץ עם התנועה האנכית שכבות האופקיות

ותכנס פנימה עד שתצא החוצה

*

# הערה

לפעמים כשהכתוב מופנה לזכר זה מתכוון לשני המינים ולכל מה שביניהם. לפעמים לזכר צעיר לפעמים לנקבה. וכן הפוך.

*

# פתח דבר

הספר מתאר מסע לתוכי הבריאה.

הוא מלווה מערכת יחסים של אדם עם האין סוף, המפתה לשאוב אותו אט אט לתוכו, מקסים אותו בשלמותו.

בין אם במראות או בנופים, ובין אם בנבכי התודעה והנפש, המסע עובר דרך מקומות בהם האדם והאין סוף מתקרבים, ולמקרים נהיים אחד. אלו הם המקומות הקדושים.

העמק הוא דרך לחיים; הפתיחות, הרכות, הקבלה. מגע הטאי – צ'י

*
עם העולם.

להבדיל מדרך ההר; של הדיפה, של טיפוס לפסגה.

שחרור עולם במקום תפיסת עולם, והמקום בו שניהם אחד – המקום בו קצה הפסגה הוא גם תחתית העמק, הוא מרכז העולם. וכשהגעת למרכז עולמך, אפשר להמשיך ולהשתאות מהיצירה, ליצור אותה, או לעוף הלאה, להעלם בדממה.

לכן הספר הזה מוקדש ליצירה הטובה מכולן – לחיים. באהבה.

# על מילה וספר

המילה אין סוף. היא פרדוקס. היא תופסת את הבלתי נתפס. היא תחפושת ארכאית, נוקשה ומזערית ל... .. ?

ספר המנסה לתאר את הדבר הזה במילים, הופך לפרדוקס. כורת את הענף עליו הוא יושב. ספר זה נפתח במשפט "את השקט לא ניתן לתאר במילים", ועדיין הוא מכיל אלפים.

אלפי טביעות רגליי על שובלו הנעלם של האין סוף בו אנו מהלכים. אלפי גלי – עד קטנטנים להרפתקה סיזיפית קסומה, שתמיד תמשיך ותנוע מהר יותר ממילה.

גם מטעויות לומדים.

טביעות רגלים אלו על גבי הנצח, האדוות שהן יוצרות, אותם גלי – עד קטנטנים הם הרי החיים.

אין סוף.

רק היזכרו במעשה המרכבה ואל נא תתפסו במילה...

אולי –

שקט.

# פרק א׳ - עמק. אהבת החוכמה

'לך בעקבות הטבע, והכל כבר יקרה'

ספר הדאו

#

# וודאות השינוי

זרעי וודאות נישאים ברוח חולפים על פנינו מלטפים עדינות, נוסכים שלווה רגעית כל כך

נזרעים באדמת ההשתנות שמאמצת אותם לחיקה וצומחים חיים והוודאות משתנה.

ניצני תמימות עם בוא האביב מחייכים לעולם חסר רחמים ופרפר מתאהב בכמה אבקנים ושוב נזרעים זרעי חיים שבהם הוודאות היחידה היא השינוי.

*

# תנועה

רוחות ההשתנות קרבות מהעמק רוחשות גאיות יערות עבותים ופסגות מושלגות

כתצוגת תכלית של הטבע משחקי עננים מרהיבים אתה צופה מתבונן בתנועה האיטית, בהשתנות. כיצד נוצר וכיצד מתפוגג כיצד בא והולך ברצף איטי שאין לעוצרו, אין לגעת בו.

ולעומתם אתה תמיד צעיר כי כל רגע אתה משתנה ענן ענן המסרב לוותר על יכולתו הטבעית להיות מרובה אפשרויות. אין סוף צורות וצבעים וצלילים. דרך כל שביב של אנושיות כי שום דבר אנושי לא זר לי, כולל גיחוכי ובושתי למקרא שורות אלו, שנראות כהבלות ממרחק השתנותי.

ובתנועה זו אין התחלה וסוף קדימה או אחורה לטוב או לרע יש רק שינוי, תנועה.

*

# ידע

הדבר היחיד שאני יודע הוא שאני לא יודע. אני יודע שהכל לולאה, הכל מתחלף, הכל עובר. כמו ידע זה ממש. לכל סוגיה יש מקבילים והתשובה הפשוטה. וכל התשובות נכונות. כל סטייה מהאין סוף סופה לעבור, להוסיף ולהישכח, להתחלף. אלה החיים. כל מילה שאגיד, רעיון שאציין, נתון לעבור ולהעלם. להיות לא רלוונטי. להטעות, לשמח, לאכזב, לשעמם, להקסים ולהעלם.

כמו כל יצירת אומנות. וזה כל מה שהספר הזה.

את דברי הימים כבר אמר קוהלת, ואין חדש תחת השמש.

רק יצירת חיים חדשה, אישית; מחשבתית, אומנותית, מדעית. בעץ או בנייר, בכסף או בזהב. בראש או בלב. במוזיקה או מתמטיקה. בפיזיקה או באמונה. לכל אין סוף גווניה של היצירה האנושית – אין סוף חציבות שונות בגוש השיש של מיכלאנג'לו. גוש השיש של הקיום.

לתת תשובות על הקיום? התשובה היחידה שלי, היא שאין תשובות לעיננו. כל אמת צפה – סופה להישאב למערבולת שממנה תצוף האמת הבאה, לפני שתכנס למערבולת אחריה. כל אמת, ברגע הפיכתה לקיימת לעיננו, ברגע שלבשה צורה, הגדרה, רעיון, מילה – סופה לעבור מין העולם. להיכנס למערבולת הניתוח, השאלה, הבדיקה, הגינוי, האימוץ, חוסר ההסכמה, נושא לשיחה. יהיה מה להגיד עליה. יתחיל דיון, ויכוח, ריב, חילוקי דעות. איזו מין אמת זו?

*

# אמת

לכן האמת היא בלתי נתפסת, בלתי נאמרת, נכתבת. אין לה מילה, צורה. היא לא רעיון, הרגשה או מחשבה. היא הרקע שתמיד עוטף כל, והכל שייך אליו, אך מעטים שמים לב אליו.

הנוף שממנה נלקחה ערימת חיינו. לכן אנליטית כל מה שגיבבתי בספר הוא מתחלף, עובר, זניח. וגם כל עולמי ברגעי הכתיבה.

כל מה שבאמת משנה.

*

# ידיעה

אמת זו; ניתן להעלם אל מולה וכך להתמוסס בתוכה. לראות את הבריאה בכללותה מבלי יכולת לתופסה, מבלי יכולת להסביר את שראית, להיספג בנצח בשתיקה.

זו ההארה. החופש הגדול בעולם. חופש לרוח האנושית. חופש לתודעה של האדם. ההתמוססות באחד. שקט לנפשנו הסוערת.

ומכאן היכולת לראות יופי מסמא חושים. לחוות אושר מסמא רגשות. לחיות כשעצם המחשבה על הקיום מרטיטה את הגוף, וכל מבט יכול לקרוע את הלב מעצם השלמות.

לחיות במודעות לכך שכל ההוויה היא מכלול הרמוני אדיר שמתפתח בדיוק בלתי נתפס. מכלול שנע בשלמות שלא תתואר. שלמות נטולת שיפוט. לחוות את האיחוד האקסטטי של הקיום עם עצמו.

*

# מדע

מה גודלה של תודעה? מה משקלה של מחשבה? מה מהירות של רגש? מהי עוצמה של חוויה? מה מיקומה של שאלה? לאחר שתודעותינו חפרו מספיק עמוק בעולם הפיזי הנפלא, עולה המסקנה שהחוקר משפיע על התשובה. מיקום או תנועה? וודאות או מקריות? אחד או אין סוף?

אפשר לנסות להפוך מדי פעם את המשוואה. זו התודעה שמעצבת את התמונה, כמו גם את גודלו של החלקיק הקטן ביותר הבא שנמצא. ואיפה נמצא החלקיק הקטן ביותר של מחשבה?

*

# אמונה

מערכת היחסים בין האדם לאין סוף. בעולם בו הכל מושלם, עדיין נראה כאילו אנחנו מפספסים – האדם משתוקק למגע אלוהים ומוצא עצמו משחק עם איסורים ומאבקים. למה לא נאמר לנו, שהמגע הוא בסך הכל שקט שבא מבפנים?

האין סוף אינו מחכה לאגדה, לסיפור בריאה. הוא אינו מתיישר לחוק או מצווה. אינו מספיק להיתפס לדת ותורה, כי הוא אינו נתפס בשום צורה. הוא משאיר את הסוף לאדם, כי הוא עצמו חופשי מעולם..

*

# שיטה

דווקא להשתמש בדואליות. בדיכוטומיה התודעתית. כתזה, אנטיתזה וסינתזה – אש מים ואוויר, (3 היסודות של ספר היצירה), ככלי עבודה. לצורך ירידה במרכבה. ולעיתים כדי לפרק כל מכשול ומחסום שנקרה, בהיותך מורה הדרך של עצמך, להגיע ללב העניין.

*

# מסקנות

# פרדוקסליות

איך הטעות גלומה באמת איך הספק גלום בביטחון איך הזמן, כוח השינוי, הוא החזק מכל ואיך טמון בו זרע הוודאות.

ההפכפכות שבידיעה שמקבילה לבורות. ככל שאדם יודע יותר כך עליו להשתחרר יותר. השבריריות שבחוכמה וברצון, היופי שבסכנה ובתום.

ככל שהעולם מסתובב, הכל נראה לבן. ככל שאתה מתרחק, ההבדלים קטנים. ממרחק שנות אור, הכל כמעט נראה אותו דבר, שקט, שלם וגם די משעמם.

לכל קיום יש הפך שמשלים אותו להעלמות והשיפוט שמפריד ביניהם בוחר אחד ומעלים שני, השיפוט עצמו, הוא ההפכפך מכולם פרדוקס פנימי מושג התנועה והשינוי מקיים החיים.

*

"אם הגיון ומשמעות מתנגשים זה עם זה היה מוכן להשהות את השיפוט"

צ'נג מאן-צ'ינג

# פרקטליות / שפע

רק עלה אחד אני צריך כדי לעבור את חיי בשלום, כך נגלה לי בחלום. עלה אחד, והעולם מלא עצים.

*

# עדינות

הפרפר רפרף לי ליד האוזן פרוואטי עינגה אותי במקום הכי רגיש מגע אוויר כנפיים עדין

*

"רוח מעל ארץ – ההיטהרות הסתיימה, אך טרם הוגשה המנחה"

אי צ'ינג

# מעון הקודש

# עין – סוף

איזו שלמות לא הייתי מזיז כלום לא הייתי משנה שום דבר כל תנועה בזמנה הנכון הכל במקומו מונח שקט.

לבד לגמרי אני אוהב את עצמי ברגעים אלו כמו שאני אוהב את העולם אהבה ללא תנאי

לא רעב לא צמא לא חם לי או קר מדי לא דוקר או מגרד

נוח לי בצורה שלא תאמן כאילו אני מת

מרחף בתוך השלמות שאני לא יכול לתאר פה הכל מתחיל ונגמר זה עכשיו זה כאן מלא, שלם, עגול, כל הניגודים מתאחים כל הסתירות מתיישבות כל השאלות נענות אהבה מוחלטת מורגשת בכל גופי שהוא העולם כעת. ברגע זה העולם נעצר.

הארה

*

# אחריות

'זה אשר אוהב את העולם כמו את גופו, ניתן להפקיד בידיו בבטחה את העולם כולו'

ספר הדאו

*

# אחדות

חזרתי לגן עדן לפני פרי הדעת לפני ההבדל בין טוב לרע נזכרתי שהם אחד שאין הבדל

*

'עדן – רובד רוחני עילאי הנקרא כך בשל רב תפארתו ועוצם התענוג שחשים כל המתחברים אליו' (יהדות)

'נירוונה – שלוות נפש הודות להרמוניה פנימית והרמוניה עם הסביבה הנובעות מתובנה אינטואיטיבית של חוקי הקיום' (בודהיזם)

# אושר

ילד קטן מול האושר; עומד נבוך קצת מבולבל חיוך מבויש על פני, מה? הגעתי? מה אני עושה כאן? אני הקטן? מול האושר המושלם? ובחיוך צנוע פושט ידי לצדדים ואומר "אין מה לעשות" "זה מה יש" ונעלם.

*

# רוח

נישא ברוח אני נשיבתה מלטף בדרכי את הקיום. תחת כנפי הציפורים, בין עלי העצים, גרעין תנועת העננים.

מרחף על פני תוהו ובוהו אור וחושך שמים ומים ארץ וים, מאחד את כולם.

דרך נקודת ההתחלה, הניצוץ הבראשיתי שוכן בתוכך, רוח מי שלא תהיי.

*

# קו פרשת המים

ולמרות החיבור, ולמרות ההזדהות, שבילי ממשיך בהתפתלות – קטן, צר וכמעט נעלם, כמעט שלא נראה בטבע האדיר שסביבו.

ונידונתי לחיות חיי על גבול ההתמוססות בעולם בין מוות, הארה ואשליה.

טיפתי תישאר תלויה בפס לעד, כמו דגל תפילה הנע עם הרוח, בקו פרשת המים לא לכאן, לא לשם ובכולם. במקום בו נשמתך חופשית, נקייה. הנוף מכה בך בכל פינה האוויר קריר, צלול וקצת דליל.

ארצות הגבהים של הגוף והמחשבה של הנפש והתודעה הם ביתי לטוב ולרע לייאוש ולשבירה ולשלמות שאני כרגע חווה.

*

# פרק ב׳ - הר. חזרה למציאות

'המשוגע טובע במים שהקדוש שותה מהם'

#

'רעם חוזר ומופיע – דיוקנו של זעזוע. כך האדם הנעלה, בחיל ורעדה מתקן הליכותיו ובוחן עצמו.'

אי צ'ינג

# סיווג

איזה מבחן יקבע את כושר ידי? איזה מבדק יבדוק את כושר לשוני? איזה רופא יבחן את חוסני הנפשי, יכולתי לעמוד מול עצמי? איזו שיטה פסיכולוגית תסווג את שפיותי?

איזה יציר תודעה שנצנצה לכמה רגעים, יקבע את גורל תודעתי המנצנצת כעת.

*

# שפיות

אני במקום שם מגיעות השפיויות שהלכו לאיבוד. מחפש את שלי.

קשה לתאר למה פסגות השלמות, מוקפות בתהומות האין סוף.

קשה להסביר למה בעיניי מנצנץ המרחק האדיר.

קשה לי להבין מה זו שפיות דעת, כי במקום הזה בין נשמותיהם של אנשים שאיבדו עצמם לדעת,

יש יופי אלוהי ופתיחות משגעת

יש שפיות נדירה, צלילות קסומה שמשמעותה – שקיפות לבריאה מודעת.

*

# משל החרק (התאבדות)

בהוני כבר חטפה מספיק עקיצות חרקים יש ללא סוף

לפעמים מהעקיצה הטורדנית החרק מת

מוזר להתאבד כך על משהו שגדול ממך כל כך, שלא מרגיש בך גם ביום מותך

בטח כשכוונתך הייתה סך הכל שהוא לא ידרוך עליך בטעות.

*

# חיים

אם החלטת כבר לצאת וללכת בזמן שגשום אז לך על זה לך על מים בנוחות תן לטיפות לשטוף אותך, ברכות. זה בסך הכל מים, יותר מסוכנת ההתייבשות.

*

# מוות

ראיתי מוות בכל פינה בין החיים. ראיתי מחזוריות של לידה ושיבה במתים. ראיתי איך הגלגל מסתובב ואדע שחיי גם הם לא נספרים. כמו לחיים גם למותי לא צריך להדביק סיבה.

*

# היררכיה

זה בדיוק הפוך.

המעמד, היוקרה והתארים מכבידים עליך. לא מקלים עליך. ככל שהתואר יותר מכובד כך זה יותר כבד. מזה באה המילה מכובד. אל תבקש כבוד ותזכה בו. בצורה החופשית שלו. האמיתית שלו. לא הפוליטית. לא המחויבת. שכל אדם זכאי לא לתת לך אותו אך הוא עושה זאת מרצון.

*

# כוחניות

הכח מפחיד. מסוכן. יותר קשה ומסובך להתנהל בו. הכי טוב להיות שקוף. שמידי פעם תופס איזה צבע. בהתאמה לרגע. לסיטואציה לדבר שנכון לעשות. להיות צנוע אבל לדעת לשחק את המשחק. המשחק של להיות עצמך באלף ואחד מבחנים. כמו מה להגיד. ואיך להזיז את הידיים ומה לשתות ולאיפה ללכת? והתשובה על כולם היא: רגע. קח נשימה... תהיה רגיל. תהיה עצמך. ולזה יש אין סוף כח. צריך להתנהג עם זה בעדינות.

*

# פרק ג׳ - דרך. סינתזה

בניין הדמות. מסע. הליכה. בסוג של דרך. דרך קשה של חופש, אמת, חיים, יצירה, הארה. להכיל מבלי להישרף. לעוף מבלי למות. לחיות.

# יסודות

# צועני ים

שפוחד להיכנס למים כי הם כמו רחם ומעלים לו רגשות מהעומק. מהמקומות שלפני המילים והמניפולציות. לפני החשיבה ויש אין סוף מים יש אוקיינוסים.

*

# אש

כותב לאור מדורה שמצאתי בדרך. שמישהו השאיר. מרגיש שלם. על יתרונותיי וחסרונותיי על מי שאני ברגע זה. על התמונה במלואה. בלי לייפות בלי פנטזיות פשוט.

ברגע פשוט אחד זה קורה.

הנשמה נחה עם עצמה בשלום. מלאה, מסופקת, כנה. לא צריך לחשוב את זה זה מה שישנו. והכל מגיע. הכל קורה. אני טבע.

*

# מרחב

# מזרח

לב. פתוח. אמא מרחפת מעלי. שומרת. על קשר פעיל לעולם שמעבר. ועל החיים שהכי כאן ועכשיו. על ניקיון החדר והתנור הקטן והמוזיקה. על גחלת היצירה. שלא מפסיקה לפעום. על סיבוב קטן בחוץ בחורף בערנות וברעננות. על אוויר חדש שמקל על המחנק ועוזר להבין איך יוצאים מהמערבולת איך מתחדשים משתנים נעים לכיוון השחר הזריחה היום הבא.

איך נולדים מתוך כאב הצירים איך עוברים בגשר הצר איך משחררים. איך חודרים את הקליפות בהתקרבות אל הלב. איך יש אומץ איך אין ייאוש איך חוצים אותו כשיש. מסתכלים קדימה מסתכלים פנימה מקשיבים לתחושות הגוף שואלים שאלה כנה ונותנים לתשובה לבקוע בקבלה וסבלנות נותנים לרצון העמוק להתגלות להדריך את ההליכה לפתוח את הדרך.

*

# מערב

הים מרגיע אותי נותן למחשבות לזרום לאט זה טוב. ירח מעל הים ושובל עמום של אור מוביל אותי פנימה למעמקים. השעה עכשיו 3 בבוקר ואני יושב פה כבר שעתיים. מקבל ממנו קצת מנקה את הראש זה בשביל הנפש.

העיר מאחורי עוד כמה שעות היא תתעורר ותהיה סואנת רועשת. אני אוהב את השעות של לפנות בוקר. לשוטט. מרגיש בהם טבעי. אפשר להיות עצמי. יש מקום ללב להתרחב ואפשר להכיל את שהעיניים רואות. את האווירה. והאוויר נקי יותר. ואפשר לנשום אותו.

*

# גבול

הודו רחוקה, אבל עד לכאן היא מכווצת את הגבול הדק בין מציאות לרוח. זה גם מה שאי שפיות קטנה, זמנית עושה. גם גינת ירק צנועה ודבר אמת עם חבר.

*

# איש דתי

פגשתי איש דתי עכשיו שאל אותי מתי אני מסתפר. שאלתי אותו מתי הוא מספר את הזקן. היה לו ניצוץ בעיניים. אמר שיש לו שתי שאלות בשבילי. אחת - האם יש לי אמון באנשים? הסתכלתי לו עמוק לתוך הניצוץ ועניתי כן. השנייה מה הדבר שאני רוצה לעשות ואני לא עושה. אמרתי לו שאני עושה מה שאני רוצה לעשות. מה אתה עושה? רשם. רשם עמותות? לא. כותב מצייר את המסע שלי בחיים האלה. והוא אמר שהוא ראה שאני אמן , ושהרוח ממלאת אותי ואמרתי שאין מספיק קרקע והוא אמר שזה בסדר ושאמשיך לחפש. שיש לי לב של ילד סנדוויץ' בין הרוח לחומר. מחפש. לא להפסיק לחפש. ולמצוא. אמרנו נעים להכיר והמשכנו כל אחד לדרכו.

*

# קרקע

על הקרקע משחקים הכלבים ועץ התפוז גדל ונותן פרי. על הקרקע אני הולך ועדיין נעלמת לי מתחת הרגליים. אין מסגרת לחופש כך שהוא מתמוסס באוויר שזורם בעורקיי. הכלום נאבק עם הכל על המלוכה.

*

# כלכלה

אתה מזמן לעצמך את הכל. זו התפיסה שלך את העולם. איפה אתה אחוז ואיפה אתה משחרר. הכל זמין. זה כח היצירה. יש אין סוף משאבים. שאב ואין עייפות. הכל זה בחירה שלך. של הנשמה שלך. – – – – – – – – – – פגשתי בדרכי אנשים עניים עשירים ואנשים עשירים עניים לראשונים יותר התחברתי. היו מקור השראה ומורי דרך. לאחרונים הייתי רוצה לעזור.

*

# מלאכה

באתי לגור בין בתי המלאכה. כדי לעשות אומנות שימושית. מה שימושי באומנות? בכתיבה? זה נכנס פנימה. נוגע. משנה משהו. יוצר מחשבה חדשה יוצרת מציאות יוצר תנועה. כלי שימושי לחיים לעבודה ללימוד לדרך. בתקווה. באמונה.

*

# התרה

הכל קשור אבל להפוך את הפלונטר פשוט לחיבור כמו דייג שיושב עם רשתו בסבלנות בשמש של אחר צהריים עם אצבעות מסוקסות ממלאכת התרה יומיומית סיזיפית נצחית. מקודשת.

*

# זוויות

# חן

טיילתי עם אבי בשמורה ודווקא על הדרדר האפור היבש המת הוא אמר "יא, תראה איזה יופי"

*

# אקראיות

הספונטניות חשובה. לא למסגר את הקסם לא לשעבד את ההשראה. זה קורה ברגע ברגע עצמו. מותר לשאוף מותר לשאול מה הצעד הבא מותר לתת כיוון. באקראיות יש חופש בנוודות הפנימית בטעות בטבע

*

# טיפה

טיפת גשם נוחתת בעוצמה לתוך שלולית מפץ גדול של יופי ואקראיות של יצירת אומנות. עם כל טיפה זה משתנה ואין סוף.

*

# עננים

השלמות הייתה בעננים בתוכם ריחפתי. השלמות הייתה בגרגר הקטן ביותר ובכל מה שעטף אותו. הייתה ביכולת לחוש הייתה בעצם הרגש. חדרה דרך הצלילים למחשבותיי דרך האוויר לריאותיי לכל התאים המרכיבים את גופי – היא הייתה מזוני.

*

# פתיחה

לאמץ את אי הוודאות כיכולת בריאה. כיכולת להשתחרר מתפיסות עולם שמצמצמות אותו

*

# ערות

מי שרדום זה גם רק בכמה חלקים. ומי שער כבר תפגוש בעיניו.

*

# פליפה

מישהי חשבה שהתחפשתי לשועל. היא לא רואה שאני אריה? היא לא רואה שאני מורד? שאני מניע את עצמי שאני אדון לגורלי. כנראה שהתחפשתי לשוטה. לסכיזופרן. כדי שלא ייקחו אותי ברצינות. כדי שלא יהיו ציפיות. כדי שאהיה חופשי.

לחופש יש מחיר. זה מה שפליפה אמר לי. איש חופשי שיכור נרקומן בלי שיניים. שכבר היה ב-26 מדינות. והתחתן עם מאורית בניו זילנד. ונראה כמו האדם הגמור ביותר. ועדיין הוא צוחק. ואומר שהוא ער. ויש אנשים רדומים. ואני מאמין לו. והוא אומר לי שאני מלאך. וזה מה שרציתי להגיד לו.

*

# נווה מדבר

# ליטוף

... נרדמתי במעיין בלב המדבר מים מתוקים עוטפים את גופי. מלאך מלטף את הנווד היחף

ורוח השכינה מעבירה בי צמרמורת רפאים.

רפואת עולמים.

*

# עלמת השקט

אל נא תלכי עלמת השקט אל נא תלכי שלמות

שבת מלכה כלה לבנה אהובת נפשם של חיים משלימת הקיום להעלמות אדירים

ואל מולך אסוג לאחור אסוב לתוך עצמי כמו הים לאור הירח

אל נא תלכי מנגינה ענווה צלולה, מצלילה

אל נא תלכי מסתורין המדבר בת קול הרכסים אשת אשדים אמא ארץ ילדת צוקים

אל נא תלכי אחרי ששוב עטפת אותי אחרי עוד מסע חיפושים אחרי שמשית אותי מסל של גומא על נהר סוער,

אחרי שמשית אותי מקלחת החיים לרגע קסום של שנת ישרים.

*

# מהות

את השקט שלפני הסערה ושאחריה ואת הסערה.

מהרהר באפשרות לשנות דברים מהותיים בחיי בשבילך. בשביל שנוכל להיות ביחד.

מה מהותי יותר מלגעת בך?

*

מרגיש נוסטלגיה עכשיו

וזה רגש כל כך גבוה כל כך כנה ומדויק. והדמעה כמעט מבקשת לצאת, להכיל הכל בנעימות עצובה. את הנפילה וההתרוממות. את הסבל ואורך הדרך את רגעי החסד והתקווה. והכל נצבע. בצבע חי של חיים של חיוניות לא מתפרץ. נושם.

*

# פרק ד׳ - פעימה. סינרגיה

מערכת יחסים מופלאה, יחידה וקדושה, של הקליפות עם הלב. של האור ההולך וחוזר.

# אומנות חיים מטאפיזית

להבין את הפעימה – גם הכניסה פנימה לתוך עצמך עד לגרעין ויציאה החוצה לעולם ההתמרה הזו הקפיצה בשלב בספירלה התנועה המחזוריות והתנועה התבנית והתמורה. לא לאחוז לדעת לשחרר רכוש חפצים דעות תפיסות האמת דינמית להשתנות איתה לא לפחד משינויים. לזמן אותם. להתפתח להתקדם לשחרר את העבר לקדם את העתיד בברכה בזרועות פתוחות או מוכנות למגע בגוף בזווית 45º רגל יין רגל יאנג

*
מלאה ומשוחרר והגוף דינמי וחי ורגיש החושים ערניים ומדויקים כך גם הבעת הפנים שלך כל שריר זז בפני עצמו ובעיניים זה עוד יותר מפורט ברגע מפגש עם אדם אחר עם עיניה אתה מדבר איתה שנים על הכל וכלום, כמו כל שבריר בריאה.

*

# חישה

יוצא מהבית הולך לפי האינטואיציה הכל לפי האינטואיציה לפי מה אני מרגיש ברגע. מה מכלול הרגע אומר לי. רגע ברגעו.

דריכות, ערנות. פיתוח חושים נוספים. עוד ועוד. כמות החושים אינה מוגבלת. שום דבר אינו מוגבל חוץ ממה שהוא מגביל את עצמו. בעצם תפיסתו את העולם. בעצם הפעלת חושיו.

שותה וויסקי, מעשן סיגריה אל מול הרים בלילה. הנוף הזה מוכר לי. של בתים בודדים על הצלעות הדרמטיות שאתה שואל איך בנו אותם בכלל. מוקפים בפרא וירוק וסלעים בהיכל הבריאה. הקודש. בית המקדש השלישי שהוא נצחי ואין סופי כמו כל חלקיק הוויה

כמו הנשמה כמו הדמיון.

*

# יצירה

רגעית זמנית חדשנית לא מובנת. לא מוערכת עד אחרי שאתה מת. או מתייאש או נזרק לרחוב. בלי כסף בלי כבוד בלי משמעות. ורק האמונה בדרכך ההזויה הצדדית הסטייה הזו שהפכת לאור לנר לצעדיך ובה אתה מטיל ספק שאוכל אותך ולא נותן מנוח. אין מנוחה. אתה עובד גם בשינה.

האובססיביות של ההתפתחות. של הגדילה הפנימית רוחנית ושום שקל לא נכנס. אף אגורה. והביקורת עולה ומתגברת. הדאגה לשלומך. מאנשים קרובים שמנסים להבין אבל בעצם דואגים לך רק מעיניהם רוצים שיהיה לך טוב שתהיה מאושר בצורה שהם מבינים. מבינים אושר. מבינים חיים. כזה שאתה נרגע מתנרמל משתלב נרדם ונבלע בתוך המערכת והופך לעוד ניצב בסצנה של הקיום. בלתי מורגש. נעלם.

למחוק את הייחודיות שלך שמאתגרת כל אדם מן השורה לחשוב. להתבלבל. להיערך מחדש. להשתנות. להטיל ספק. כל מה שארצה הוא להיות טבעי. להיות הטבע של עצמי. פשוט. בלי היררכיות ומסגרות. בלי ציפיות ומדדים חיצוניים הנכפים עלי מתוקף היותי אדם. אני לא אדם. אני לא כלום.

*

# תעוזה

'רק המעז מנצח'

מצאתי דרך. אולי היא מצאה אותי. הייתי צריך לאבד את הקודמת לאבד את עצמי לא לדעת. לא לפחד. להתאבד. ולהישאר בחיים.

המציאה והחיפוש שלובים כמו זוג רקדנים כל אחד נכון לעצמו ובכל זאת מסונכרנים יוצרים משהו חדש מפרים את העולם בתנועתם, בדמיונם פורץ הדרך שמצאתי.

*

# מיפוי מרכבה אישי, מטאפיזיקה

# נוכחות

התנועה שלך במרחב מודעת. מותאמת לחלל למכשולים לפני השטח. לכן אתה ממעט למעוד להיתקל להפיל ולשבור. לפספס. אתה לא עושה רעש ולא נזק. תנועה חרישית כמו מים. כמעט בלתי מורגשת. כמו רוח. גמיש. מסתגל. העוצמה לא הופכת אותך לנוקשה לכבד. לצפוי. אלא לקליל ונייד. אתה נמצא בכל מקום. עינייך בכל מקום. אתה נוכח.

*

# ארעיות

הרגע הוא כל העולם. השאלה היא מה נכון הרגע. מה טבעי לעצמי כרגע. השאיפה היא לחיות את הרגע עד תום. – להגיע למהות לחוויה לדיוק לאמת של הרגע הזה. להקשיב לשים לב להרגיש. לתת לאינטואיציה להבין את הסיטואציה ולהזרים את האנרגיה בצורה חופשית בגוף, באחדות עם הכוונה, לכדי פעולה.

זה יוצר לאורך זמן את הדרך המשמעותית ביותר שהופכת אותך להיות הכי שלם.

ברגע זה.

*

# מהפכה

ההארה היא חוויה רגעית של חלקיק התודעה שהוא זיכוך הזהות העצמית הפנימית של האדם – כשהוא הופך למעיין הקודש.

מצב נצחי. הפוטנציאליות היא הפוטנציאליות הטהורה. וזה אקסטטי ופשוט וכלום והכל וכאילו לא קרה דבר ובעצם הכל קרה הכל השתנה וזו מקפצה לעתיד חדש שונה שלב חדש באבולוציה שלא ניתן היה לדמיין כמה הוא דמיוני.

המהפכה המטאפיזית. – מהפכה חד פעמית ומתמשכת אדירה בעוצמתה וחדה כמו תער שמפיצה את האבולוציה עצמה במרחבים הלא ידועים. תוך פעימה נצחית.

*

# ירידה לצורך עלייה

כשיש גורם שמחזיק בשליטתו משהו שאתה צריך או רוצה, אתה נחלש, או נכנס לעמדת נחיתות אפשרית. אתה צריך להיות יותר חכם. לנצל את הקפיציות שנוצרת עם ירידתך נמוך ולהיות יותר מפתיע יותר מקורי

אבל אפשר מראש לא באמת לרצות שום דבר ולא להיות צריך שום דבר וגם לא אכפת לך להיות שום דבר אתה רק מחכה לרגע הנכון.

*

# אסטרטגיה

אם אתה מסתיר משהו – יעלו על זה. אם אתה לא שלם – יעלו על זה. אם אתה פוחד – אתה בבעיה תתמודד איתה עכשיו ברגע זה תשלח את הידיים כמו מתכת כמו להב ללב הפחד שלך תזריק בו את האמת שלך ותמוסס אותו לתוך אנרגיה שזזה ב – ∞

*
ומתעצמת עד שבנקודה בלתי צפויה היא ניתכת בעוצמה למרכז המטרה. שלא ידעת מהי עד לרגע זה.

*

# נתינה

תראו את היד הזו, של האדם הזה. זו יד של אהבת אמת. כולנו צריכים ללמוד ממנו. כולל אני. ידו של אדם שהוא אהבת אמת. ונמצא בנתינה תמידית. בעזרה לסובל. באוזן קשבת. בתמיכה לחבר. ביצירת מופת של פריצת דרך במציאות, לטובת האחר והכלל. מתוך מצפן פנימי, של מה באמת טוב.

*

# אחרית דבר

היופי היה בגלים שהגיעו לחוף וליטפו את רגליי.

באלף שכבות של אדוות עדינות, בתבניות החוזרות ובצורות המשתנות. בדרך בה הכל שב וחזר לים, מעצב בדרכו את החול בדוגמאות נחשיות, נוזליות ומתפוגגות.

היופי היה בשבריריות האור ובהיתבעות הקצף. במורכבות האדירה, ההרמונית, שסחררה את ראשי.

היופי היה בזה שהכל נשטף בכל פעם,

והתחיל נקי, כמו מנדלה ענקית, אין סופית.

היופי היה בגרגירי החול הזכוכיתיים, שנצנצו בשמש החורפית הבהירה הזו. בעמקים ובמכתשים הקטנטנים שהשאירו אחריהם הצדפים. היופי היה בצדפים, בקונכיות, בשברי האבנים. היופי היה בצל, שהוסיף להכל עוד מיליון ממדים.

הוא היה בעקשנות הסיזיפית של הגלים של השמש, העננים, הרוח, האנשים. בחוסר הגאווה, בנחישות, בהתמדה.

היופי היה ביכולתי להכיר באותו היופי, בצמרמורות שהרעידו את גופי.

היה בתמונת יפו העתיקה, מבעד ללחות מלוחה ובתל אביב החדשה, הפועמת אנרגיות, מחייה את עצמה, מחדשת את חידושה.

ועל החוף מעגל תופים וכמה להטוטנים משתכללים לנגד עיניי

וכלבים מתרוצצים, ואנשים שקועים ברגע חופשה מעצמם. ועקבות הרצים, וסימוני הגלים החלוצים שנסוגו – עדיין טבועים. ושרידי ארמונות חול מפוארים – קורנים מגע ילדים.

והשמיים השקופים... מאפשרים למבטי לעוף לתוך האין סוף, מטריפים את דעתי.

המרקמים, הצלילים, החמימות, הנצנוצים – היופי היה ביצירת האומנות המופתית הנרקמת סביבי, כל אימת שאתבונן בדבר המופלא הזה, יהיה אשר יהיה, האופף את קיומי.

כמה שאני מודה.

*

'בי"ס פעימה' ללימוד אומנות הפעימה והדרכה בתחום רפואת הנפש, הוקם על ידי דוד ישראל כהן. בית הספר מהווה את הכח החי בשטח של היצירה הרב תחומית 'מעשה מרכבה'.

על פי המסורת, המרכבה בנויה מ-32 (ל"ב) איכויות שורשיות במבנה אשר מתאר יחידה של קיום. כל איכות היא מימד או ציר בעל קטבים, והיא מרחב המתפשט ומתכווץ (פועם). כל איכות מסומנת על ידי אות או ספרה. כל הרכבי האותיות אפשריים. מכאן שהל"ב פועם, מכאן ש'מעשה המרכבה' הוא פעימה.

# פעימה

'מערכת יחסים מופלאה, יחידה וקדושה, של הקליפות עם הלב. של האור ההולך וחוזר.'

דוד ישראל כהן, יליד 1979 , חי בתל-אביב. נולד וגדל בירושלים. שירת בצבא כמפקד ספינה. לאחר מכן יצא למסע תודעתי וגיאוגרפי נטול גבולות, תוך בנייה בלתי פוסקת של היצירה – 'מעשה מרכבה', העוסקת בהיבנות האדם והטבע לכדי מכלול שלם. לדוד ארבעה ספרים: דרך הפעימה, לוחות הבריאה, ספר החיים וטבע שלם. הם ראו אור במהדורות מוגבלות ועתה עולים לאתר ייעודי ברשת הנקרא ״טבע שלם״ שיהיה פתוח ונגיש לקהל הרחב. דוד מתמודד עם סכיזופרניה ופוסט-טראומה משנת 2002. מפתח דרך הפעימה לריפוי והתפתחות נפש האדם.

כיום, מתמקד באומנות והדרכה על פי עקרונות ה'פעימה', המובאים לציבור בספר שירים קטן זה. ספר יצירת כח חי.

'והרוח הייתה לאחד עם הטבע...'